למה מחממי האמבטיה שלכם נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מונעים זאת)
חדרי האמבטיה הם בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים. חשבו על זה: ברגע אחד הטמפרטורה קרה מאוד, וברגע הבא החדר מלא באדים. זה מעגל אינסופי של שינויי טמפרטורה, והאוויר בחדר כה לח, עד שאפשר כמעט לטעום אותו.
רוב מחממי האמבטיה לא נהרסים כי הרכיב החימומי פשוט “נכנע”. בדרך כלל, הבעיה נוצרת במארז או בחוטי החשמל. האדים והנוזלים מוצאים את כל נקודות החולשה, ושם מתחילות הבעיות.
כך זה קורה:
אדי המים הם ערמומיים – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במארז וחודרים פנימה. כשהם נמצאים בפנים, הם נעים על הקצוות החשמליים ועל החלקים שתומכים בצינור הקוורץ. אם האטימה אינה מושלמת, יתרחש תהליך של חמצון – בעצם, המתכת מתחילה להתקלקל.
זה יוצר התנגדות. התנגדות יוצרת חום. ובסופו של דבר, החום העצום גורם לקריעת החוטים החשמליים או לניתוק החשמל. זה בוודאי לא מה שאתם רוצים בזמן שאתם יוצאים מהמקלחת.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים במבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה. במקום לחכות שנים כדי לראות אם המכשיר יקרוס, אנחנו שם אותו בחדר עם לחות גבוהה ומפעילים את החשמל פעם אחר פעם. זה כמו להעמיד את המחמם בתנאי חורף קיצוניים במשך מספר שבועות. כך כל שגיאת ייצור יכולה להתגלות.
האתגר עם החומרים:
אנחנו משתמשים בחומרי אטימה מיוחדים כדי למנוע חדירת מים, אך יש בעיה: החומרים עצמם יכולים להשתנות עם הזמן. צינור הקוורץ נהיה חם מאוד, בעוד שהמארז החיצוני נשאר קר. ההבדל בטמפרטורות יוצר אפקט של “שאיבה” – אדי המים נשאבים לתוך המעגלים החשמליים.
המבחנים שלנו מוודאים שהאטימה לא תישבר או תצטמק כתוצאה מכך. אנחנו גם שמים לב למיקום הרכיבים החשמליים, כדי שיהיה מספיק מרחק ביניהם, כך שהלחות לא תאפשר לחשמל לעבור למקומות לא רצויים.
החלק הקשה: נשימה לעומת אטימה
ניתן לחשוב שהפתרון הוא פשוט לאטום את המכשיר לחלוטין. אך אם נעשה זאת, הרכיבים הפנימיים לא יוכלו לנשום. הם יישרפו מהחום שנוצר בתוכם, והמכשיר ייהרס.
זו בעיה של איזון. אנחנו צריכים רמת IP גבוהה למטרות בטיחות, אך בו זמנית צריכים גם דרכים לאפשר לחום לצאת, מבלי שמים יחדרו פנימה.
אם אתם קונים מכשיר שלא עבר את מבחני הזקנה האלה, אתם בעצם מסתכנים. בדרך כלל, המכשיר נהרס בפעם הראשונה שיש חורף עם לחות גבוהה.